מחלת אלצהיימר אצל קשישים

יותר ויותר אנשים חשופים למחלת האלצהיימר.
אנחנו, בני המשפחה, צריכים לשים לב לסימנים מעוררי חשד אצל הקרובים אלינו, לסייע בזיהוי מוקדם של התפתחות המחלה, לצורך קבלת טיפול מוקדם ושיפור איכות חייו של החולה.

מחלת האלצהיימר היא מחלת הדמנציה השכיחה ביותר.
בקרב בני 65 ומעלה השכיחות של מחלת האלצהיימר היא 5-10%. אחרי גיל 80 סובלים מהמחלה הגורמת לדמנציה ולפגיעה חריפה בתפקודים הקוגניטיביים החיוניים 2 מכל 5 בני אדם.
משך סמן המחלה יכול לנוע בין שלוש שנים לעשרים שנה, כאשר משך תוחלת החיים הממוצעת מרגע אבחון המחלה נע בין ארבע לשש שנים.

מחלת האלצהיימר היא פרוגרסיבית וחשוכת מרפא. אין דרך לעצור את תהליך הדמנציה והסימפטומים מחמירים עם הזמן.
המחלה מתבטאת בניוון איטי ומתמשך של תאי העצב במוח עד אשר הם מתים, דבר הגורם לפגיעה ביכולות הקוגניטיביות,
אובדן הדרגתי של הזיכרון, יכולת החשיבה ושיקול הדעת של החולה עד אשר אינו מסוגל לתפקד בכוחות עצמו.
תסמינים אלו בחולי אלצהיימר גורמים סבל רב לחולה ומטילים עומס משמעותי על המשפחה והמטפלים.

אלצהיימר אצל קשישים

ומה קורה בפועל?

אצל כל חולה מחלת האלצהיימר מתבטאת באופן שונה. אך מעקב ארוך שנים אחר חולים רבים הביא מומחים בתחום להגדרת שלבים בהתקדמות המחלה.

שלב 1: תפקוד רגיל. מתחילה פגיעה בתאי המוח, אך אין פגיעה בתפקודו של החולה, או סימפטומים שניתן לאבחן כי מדובר באלצהיימר.

שלב 2: קיימת ירידה מתונה בתפקוד. החולים חשים כי קיימת  ירידה ביכולת הזיכרון שלהם  ושהיכולות הקוגנטיביות שלהם נפגעו. התסמינים עדיין קלים, כך שבמידה והחולה הינו קשיש, קשה לחשוד שמדובר באלצהיימר כיוון שמדובר בתסמינים שקורים בתהליך ההזדקנות באופן טבעי.

שלב 3: פגיעה קלה אך מורגשת בתפקודי המוח. בשלב זה, לראשונה, מבחינים גם הסובבים את החולה כי קיימת הפרעה ביכולותיו הקוגניטיביות של החולה. בשלב זה אפיזודות השכחה נהיות תכופות יותר, לרבות שכחה של שמות מכרים גם הקרובים ביותר כמו ילדים, נכדים ובני זוג.

הציונים במבחני הזיכרון כבר ניכרים והרופאים יוכלו לזהות ליקויים בתפקוד קוגניטיבי. סממני השכיחה מתחילים לחזור על עצמם, החולים נוטים לשכוח שמות של אנשים, חפצים, התארגנות, מתקשים בתפקוד חברתי, ומתקשים בתכנון מראש.

שלב 4: שלב זה מתאפיין בירידה ברמת הידע וההתמצאות של החולה. אבחון ותשאול רפואי כבר יזהו התחלה של מחלת אלצהיימר. החולים בשלב זה סובלים מתסמינים כגון קשיים בחשבון פשוט; שכחת פרטים הנוגעים להיסטוריית חייהם; בעיות זיכרון לטווח הקצר, כגון חוסר יכולת לזכור מה אכלו לארוחת הבוקר; וחוסר יכולת לנהל פעולות חשבון פשוטות. החולה נראה חלש או ירוד, במיוחד במצבים שיש בהם אתגר חברתי או שכלי.

שלב 5: הירידה בתפקודו הקוגניטיבי של החולה נעשית בולטת ומשמעותית החולים זקוקים לסיוע בפעילויות יומיומיות רבות. היכולת לבצע פעולות מורכבות הולכת ויורדת, קיימים בלבול משמעותי, חוסר יכולת לזכור פרטים פשוטים  מו מספרי טלפון, כתובות ואף מגיע למצבים בהם לחולה קשה להתלבש בעצמו. החולים כן מסוגלים לבצע צרכים בסיסיים באופן עצמאי כגון אכילה ועשיית צרכים עצמאית.

שלב 6: התפקוד הקוגניטיבי והגופני ממשיך לרדת והצורך בעזרה של מטפלת סיעודית עולה.
החולה כבר כמעט ואינו מודע לסביבתו. מתרחשים שינויים ניכרים באישיות,  קיימות מחשבות שווא, הזיות, התנהגויות כפייתיות, שוטטות וסיכון עצמי.
בשלב הזה החולה כבר לא יוכל לשלוט על סוגריו, ויזדקק לעזרה בביצוע פעולות יומיומיות פשוטות, וכן להשגחה מתמדת ולטיפול מקצועי.

שלב 7: החולה אינו מזהה את בני משפחתו, ואינו מסוגל לשלוט בתנועותיו ובהתנהגותו.
החולים נזקקים לעזרה בכל דבר כיוון שהשרירים והרפלקסים הופכים לבלתי גמישים. החולים מאבדים את היכולת ללכת ללא עזרה, את היכולת לשבת ללא תמיכה, ולהחזיק את הראש באופן יציב.
הדיבור נעשה לא ברור, החולה עלול לאבד את היכולת לבלוע. אלו השלבים הסופניים ותוחלת החיים במצב זה לרוב נמשכת בין חצי שנה עד שנה.

 

 

אהבתם את התוכן - שתפו

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב vk
VK
שיתוף ב email
Email
טלפון: 072-3926558 info@nathan.co.il